עובד אפרת עובד אפרת נולד בתל-אביב באמצע שנות ה- 50. כילד למד לנגן על גיטרה קלאסית. במהלך ילדותו שהה בלונדון למשך שלוש שנים, שם נפתחו אוזניו לכיוונים חדשים במוזיקה. בתיכון גילה את הגיטרה החשמלית ואף ניגן בלהקה. לאחר שירותו הצבאי בשייטת הצטרף לחברי להקת "הקליק" כבסיסט והכיר את המתופף ז'אן ז'ק גולדברג.
במקביל לחברותו ב"הקליק", הוא השתלב בין להקות "הגל החדש" של תל-אביב. בגלל עברו הצבאי, הסתיר בתחילה את קירבתו לחברי להקות השוליים התל-אביביות והשתמש בשם בדוי אובי (עובי) פפר.
בשנת 1985, כשמונה למנהל ההקלטות באולפני די.בי. של רונן בן-טל, החל הקשר בינו לבין אהוד בנאי. באוגוסט 1986 נסע אפרת לארה"ב לרגל לימודי אשתו. תפקידו כמפיק מוסיקלי ניתן ליוסי אלפנט חסר הניסיון.
בשנת 1988 ביקר בארץ לסיבוב הופעות של להקת "הקליק", ושנה לאחר מכן חזר לעבוד עם אהוד על אלבומו השני "קרוב". שיתוף הפעולה בין השניים הניב אלבום נוסף בשנת 1996 "עוד מעט" בו השתתף בהלחנת השיר "ער או חולם" וליווה בנגינה.
בשנות ה-90 עיבד מוזיקלית שירי פסטיגלים בביצועם של אמנים ישראלים ידועים כמו אתי אנקרי וריקי גל. הוא הלחין שירים, עיבד והפיק אלבומים לטובי המוזיקאים הישראלים. כיום הוא ממשיך להפיק ולעבד אלבומים והוא נחשב למפיק קשוח, יציב ויעיל
מני בז'ראנו מני בז'ראנו הוא מבכירי טכנאי ההקלטה בישראל מאז אמצע שנות ה-80. הקליט את הגרסה המקורית של "עיר מקלט" בשנת 1985, שהעניקה לאהוד בנאי את להיטו הראשון, ולאחר מכן את כל התקליט "אהוד בנאי והפליטים".
יובל בנאי יובל בנאי, בן דודו של אהוד, ובנו של יוסי בנאי ז"ל, הוא נצר למשפחה המוכשרת ביותר בבידור הישראלי. עולם הבידור והבמה לא היה זר לו, אך כנער מעולם לא חשב להיות זמר. רק כאשר הגיע לצבא, שם פגש את שלומי ברכה בבסיס תותחנים, החל לחשוב על ביצוע שירים.
לאחר שחרורם מהצבא, הקימו ברכה ובנאי יחד להקת "גל חדש" – להקת "משינה" הראשונה. זו התפרקה תוך שנה. באותה השנה, 1984, כיכב בסרט של יקי יושע "מכת שמש". כזמר מועדונים מתחיל וצעיר המסתבך עם העולם התחתון. הוא שר שני שירים לפס הקול של הסרט. במקביל, הקים להקה נוספת עם יוצאי "משינה" המקורית, להקת "שלום הציבור". גם זו לא האריכה ימים.
בשנת 1985 חברו שוב בנאי וברכה והקימו מחדש את להקת "משינה", לימים הלהקה המצליחה ביותר בתולדות המוזיקה הישראלית. הוא פנה לבן דודו אהוד בבקשה לעזרה עם אחד משיריהם "רכבת לילה לקהיר". את שתי השורות הראשונות כתב שלומי ברכה ואהוד השלים את שאר שיר.
להקת "משינה" היתה להקה פורה ביותר והוציאה תחת ידה את מספר האלבומים הגדול ביותר מכל להקה ישראלית. במקביל לעבודה המשותפת, פנו חברי הלהקה השונים לקריירות עצמאיות, עד לפירוק הלהקה, במלאת עשור להיווסדה.
בשנת 1997 הוציא בנאי את אלבום הבכורה שלו "יובל בנאי". שנה לאחר מכן ב"פסטיבל ים המלח" חברו שלושת בני הדודים, יובל, מאיר ואהוד להופעה בה ניגנו את מיטב שיריהם.
עד איחודה של להקת "משינה" בשנת 2003, הוציא בנאי עוד שני אלבומי סולו, "ראש"י דאב" בשנת 1999 ו"נשאר במקום" בשנת 2001. באותה שנה שר בנאי את שירו של יוסי אלפנט "סדר יום" במופע "איך כש..." לזכרו של אלפנט.
לאחרונה יצרו חברי "משינה" יחד עם אהוד בנאי מופע משותף ויצאו לסיבוב הופעות מוצלח מאוד ברחבי הארץ.
שלומי ברכה שלומי ברכה הוא אחד משני מקימי להקת "משינה" וחברו הטוב והוותיק של יובל בנאי. ברכה ובנאי הכירו בצבא, כאשר שירתו ביחידת תותחנים. יחד חלמו על להקה. הלהקה הראשונה שהקימו היתה להקת "גל חדש" ששרה שירים באנגלית פרי טעו של ברכה. שלב זה הסתיים בשנת 1984. ברכה ומייקל בנסון בשיתוף ירון בכר הקימו את הרכב "החזית העממית" וחלק מהשירים שכתב ברכה באותה תקופה נכנסו לאלבומה הראשון של להקת "משינה" המחודשת.
בשנת 1985 הקים יחד עם יובל בנאי מייקל בנסון, איגי דיין ואבנר חודורוב שהצטרף מאוחר יותר, את להקת "משינה" שהפכה ללהקת הרוק הישראלית המצליחה ביותר.
יחד עם בנאי, הוא כתב כמה מנכסי צאן הברזל של המוזיקה הישראלית, ביניהם "בלדה לסוכן כפול", "עתיד מתוק", "היא התווכחה אתו שעות", "למה לי פוליטיקה עכשיו", ושתי השורות הראשונות של "רכבת לילה לקהיר".
לאחר עשר שנים של עשייה פורייה, התפרקה להקת משינה בשנת 1995. הוא החל לעבוד עם רמי פורטיס. שיתוף הפעולה בין השניים הניב אלבום מוצלח "רץ על הקצה". בנוסף, הוציא אלבום סולו ראשון בשנת 2003 "צ'אפלין צ'ארלי" שזכה להערכה.
הוא חבש לעיתים את כובע המפיק המוזיקלי במספר אלבומים של להקות ואמנים ישראלים, ביניהם "נושאי המגבעת", "כנסיית השכל" וערן צור.
בשנת 2003 התאחדו חברי "משינה" ולאחר שנתיים הוציאו את אלבום האולפן הראשון שלהם מזה עשור.
יעקב גלעד בשנות ה- 70 היה יעקב גלעד פזמונאי מוכר ומצליח. הוא כתב פזמונים לאמנים רבים, ביניהם גידי גוב ואריק סיני. הוא שיתף פעולה עם מתי כספי, שם טוב לוי, קורין אלאל ומיקי גבריאלוב. בנוסף לכתיבת שירים, החל בהפקה מוזיקלית. בשנת 1980 הוא הפיק את אלבומה של יהודית רביץ "גלוי ונעלם" בו נכללו שלושה משיריו "ארבע לפנות בוקר", "עכשיו הכל בסדר" ושיר הנושא. באותה שנה, התוודע ליהודה פוליקר ולהרכבו "ברקת". הוא מונה למפיק המוזיקלי של הלהקה ששינתה את שמה ללהקת "בנזין" וזכתה להצלחה בקרב בני הנוער.
מאותו הרגע, גלעד ופוליקר לא נפרדים. הוא ליווה את פוליקר בכל אלבומי הסולו שלו, ביניהם "עיניים שלי" בסגנון יווני, "עפר ואבק" על חוויות הדור השני לשואה ו"הילד שבך" על משפחתיות. בנוסף, המשיך לכתוב שירים עבור אמנים שונים כמו ריקי גל "ילד אסור ילד מותר", נורית גלרון "ילדות נשכחת" ו"דרך הכורכר" בביצוע אריק סיני. בשנת 1988 ייעץ לריטה באלבומה "ימי התום" וכתב לתקליט את השיר "נוצה ברוח". עבודתם המשותפת המשיכה לאלבומיה הנוספים.
משנות ה- 80 היה גלעד שם דבר בכל הנוגע למוזיקה ישראלית. עם צאת האלבום "אהוד בנאי והפליטים" גמר עליו גלעד את הלל בביקורת שכתב ב"חדשות". בשנים 1988-1989 הגיש את התכנית ציפורי לילה, והיה לכוח משפיע במוזיקה הישראלית. כיום הוא עוסק בייעוץ והפקה מוזיקלית בפרויקטים שונים בארץ ובחו"ל.
עדנה דה בר גרובמן עדנה דה בר החלה את דרכה כרקדנית. כמי שגדלה בניו-יורק, כאשר הגיעה לארץ התחברה מיד לסצנת השוליים התל-אביבית. באחד מהמסיבות, הכירה עדנה את יוסי אלפנט, בו התאהבה מיד. באותה תקופה, חיפש יוסי את דרכו אל הבמה. יחד עם חברו מילדות עופר הררי הקימו קומונת רוק בבית נטוש בכרכור. עדנה הצטרפה לחבורה ושימשה כמקור פרנסה בתור מורה לריקוד.
לאחר ההצלחה של "להקה רטורית", נסחפה עדנה עם יוסי על גלי התקווה להצלחה בינלאומית ובשנת 1984 נסעו השניים לניו-יורק והתחתנו. על מנת להקל את העומס הכלכלי, חבר יוסי לאייל "שולץ האיום" דורון בעסק מכירת חולצות. הפריצה הגדולה לא הגיעה, והקשיים המרובים נתנו את אותותיהם.
לאחר החזרה לארץ, נפרדו השניים, ועדנה חזרה להתגורר בניו-יורק שם נישאה מחדש. עדנה זוכרת את יוסי בחיבה ועדיין שומרת לו חסד נעורים ואהבה.
עופר הררי עופר הררי גדל בגבעתיים יחד עם יוסי אלפנט. מגיל צעיר חלמו השניים להקים להקה. בעוד יוסי התמקד בגיטרה, הוא פנה לתופים. בראשית שנות ה- 80, חיפשו השניים במה ליצירתיות המוזיקלית. באותה תקופה גרו הררי ואלפנט בבית נידח כרכור, בו היו מארחים חברים לג'ם סשנים של רוק. השניים, יחד עם אריק צוקר בבס ואייל גולדשטיין בסינטיסייזרים הקימו את "להקה רטורית". בשנת 1983 הוציאה הלהקה מקסי סינגל עם ארבעה שירים. השירים היו שונים מהמקובל במוזיקה הישראלית באותה התקופה, והצלחת הלהקה היתה כמעט מובטחת.
במקביל לכתיבה בעברית, יצרו השניים גם שירים באנגלית. את אלו ביצעו עם נגן הבס דני אברהם בהרכב Undertaker Contractor. לאחר נסיעתו של אלפנט לניו-יורק, נשאר הררי בארץ וחבר להרכבים מוזיקליים נוספים.
שוקי וייס שוקי וייס הוא אמרגן ומפיק מוזיקלי. מוזיקה אהב שוקי עוד מילדותו. בגיל שבע אביו האמריקני שלח לו מערכת חדישה ששילבה רדיו פטיפון והקלטה. למרות אהבתו למוזיקה, נגינה לא היתה הצד החזק שלו. עדיין, את מרבית זמנו בילה בחנויות תקליטים, ובגיל 14 כבר מצא עבודה בחנות. באותה התקופה ייבוא תקליטים מחו"ל היה עניין מסורבל ואיטי. הוא יזם אגף בו יכלו הלקוחות להזמין תקליט לועזי מיד עם צאתו בארץ המקור. התקליט הראשון שייבא היה "הצד האפל של הירח" של פינק פלויד. טרם גיוסו לצבא כבר ניהל שוקי 3 חנויות תקליטים.
לאחר שחרורו, המשיך את עיסוקו בייבוא ובמכירת תקליטים, עד שבתחילת שנות ה- 70 פתח משרד הפקות. במסגרת עבודתו, יזם הופעות של להקות מהארץ ומחו"ל. בשנות ה- 80 כבר היה לו מועדון הופעות מצליח באולם קולנוע דן. "קולנוע דן" היה לאחד המקומות החשובים והחמים באותה התקופה, בו הופיעו כל להקות הרוק הנחשבות של אירופה. במקביל, היה המועדון בית גידול לאמנים צעירים שחיפשו במה.
בשנת 1987 כבר היה וייס מפיק מבוקש ומוערך, שהקים אירועים מוזיקליים גדולים. אך התשוקה למוזיקה ולחדשנות המשיכה לבעור בעצמותיו. כחלק מתפיסת עולמו המוזיקלית, החליט לפרוס את חסותו על האמן הצעיר אהוד בנאי. הוא הפיק את סיבוב ההופעות של "אהוד בנאי והפליטים" בהשקעה אדירה ועם המון אמונה.
למרבה הצער, סיבוב ההופעות הארצי שתכנן להרכב החדש לא ענה על הציפיות הגבוהות, והמופע נחשב לכישלון. כיום, למעלה מ- 20 שנה אחרי, הוא מולך בעולם ההפקות המוזיקליות. הוא אחראי להבאת אמנים רבים מחו"ל לארץ להופעות בפארק הירקון, קיסריה ושאר חלקי הארץ ומייצג אמנים ישראלים מן השורה הראשונה.
ניצן זעירא ניצן זעירא הוא אחד ממפיקי המוזיקה הבולטים בארץ. זעירא נולד בחיפה לתהילה הלוי אפשטיין ולדב זעירא. עם נישואיהם, הקימו השניים בשנת 1963 את חנות התקליטים הראשונה בחיפה "התקליט חיפה". החנות הפכה למוסד אגדי ונחשבה למקום הראשון שייבא תקליטים לארץ. החנות הפיקה תקליטים של אמני התקופה כגון אפי נצר ואילן ואילנית והיתה לאחת מחברות התקליטים הגדולות בארץ. בשנת 1971 הקים אביו את הסניף התל-אביבי "בזאר התקליט".
את שעותיו הפנויות כילד בילה ניצן בחנות בחיפה. שם למד את רזי המקצוע וטיפח את אהבתו למוזיקה. כילד "בעייתי" שהתקשה בלימודים המוזיקה היתה עבורו מפלט.
בשנות ה- 80 לאחר שעבר לתל-אביב, בה הוא מתגורר עד היום, התחבר זעירא לתרבות השוליים התל-אביבית של "הגל החדש". הוא הפיק את מגזין המוזיקה החתרני "ווליום" וניהל את חנות התקליטים "בית התקליט". בעקבות אמו, הקים זעירא את חברת תקליטים "נענע דיסק" כאלטרנטיבה לחברות התקליטים הגדולות.
במסגרת "נענע דיסק" הפיק זעירא עשרות אלבומי רוק עברי מקורי, ביניהם "סיפורים מהקופסא" וכל אלבומיו של ברי סחרוף.
דרך "נענע דיסק" יצר את בשנת 1998 את פרויקט "עבודה עברית". אז היה הפרויקט אלבום רחב היקף שחגג 50 שנות מדינה בחידושן של 51 קלאסיקות מהזמר העברי. הוא ממשיך את פרויקט "עבודה עברית" מדי כמה שנים בו אמנים מבצעים חידושים לשירים, או מחיים שירי משוררים מן העבר.
במקביל ל"נענע דיסק", ניצן שותף בחברת מי"ם, מוזיקה יהודית מקורית, אותה הקים בשנת 1999 על מנת לתת מקום ביטוי ויצירה ליוצרים בעלי תשובה.
הלל מיטלפונקט הלל מיטלפונקט הוא אחד מהמחזאים והבמאים החשובים והבולטים בתיאטרון הישראלי. הוא כתב כ- 40 מחזות בשלל גווני הז'אנרים. מחזותיו עוסקים לרוב בחברה הישראלית על רבדיה השונים.
בשנת 1986, שנים ספורות לאחר מלחמת לבנון (הראשונה), כתב מיטלפונקט את אופרת הרוק "מאמי". "מאמי" עסקה בכיבוש הישראלי בשטחים וביחסים המתוחים בין ישראלים לפלשתינים. בעקבות "עיר מקלט", פנה מיטלפונקט לאהוד בנאי בבקשה לשתף פעולה עם מלחין האופרה יוסי מר-חיים, ולהלחין את השירים של אופרת הרוק. בעוד אהוד וחבריו ה"פליטים" טרודים בהפקת אלבום, צורפה כל הלהקה לאופרת הרוק.
בתחילת דרכה היתה "מאמי" קשה לעיכול עבור הקהל הישראלי, חלקים ממנה אף צונזרו ולא ניתנו להשמעה. בקרב החיילים הפכה "מאמי" ללהיט, ובעקבותיהם מלאו האולמות. הצלחתה של "מאמי" סללה את הדרך לשיתוף פעולה נוסף בינו לבין בנאי בחידוש של המחזה "מי תהום".
מחזותיו משנות ה- 90 והלאה, ביניהם גורודיש ואיסמעליה, עוסקים במעבר מההרואיות של מלחמת ששת הימים למשבר בעקבות מלחמת יום כיפור. על איסמעליה זכה מיטלפונקט בפרס מחזאי השנה לשנת 2002.
ברי סחרוף ברי סחרוף התחיל את הקריירה המוזיקלית שלו עם חברו מילדות, רמי פורטיס. יחד הקימו להקות מחתרתיות שניגנו בבתים של חברים ובמרתפים מעושנים. בשנת 1980 נסע לאירופה שם הקים עם ישראלים נוספים את להקת "מינימל קומפקט", שזכתה להצלחה נאה בקרב הקהל האירופי.
לאחר שנים מוצלחות באירופה ומחוצה לה, כאשר שישה אלבומים מאחוריו, חזר לארץ. המפיק המוזיקלי ניצן זעירא זיהה את הפוטנציאל הטמון באיחוד החברים הוותיקים סחרוף ופורטיס. בשנת 1988 הפיק איתם את התקליט "סיפורים מהקופסא" שנחשב לתקליט פורץ הדרך ללהקות השוליים הצעירות של שלהי שנות ה- 80. את להיטי האלבום "חתול מפלצת" "שקיעתה של הזריחה" ועוד הלחין והפיק מוזיקלית.
לאחר ההצלחה המקומית, שבו השניים אל הזירה האירופית עם פרויקט ג'יבריש Foreign Affair, בעקבותיו עשו מסע הופעות קצר ברחבי אירופה.
בתחילת שנות ה- 90, חזרו לארץ והוציאו את התקליט "1900?" שנשא את השם המשותף פורטיסחרוף. הפעם חלק פורטיס את המיקרופון עם סחרוף שעד כה נחבא מאחורי הגיטרה. הפריצה לקדמת הבמה הביאה אתה אלבום סולו "הכל או כלום".
הוא מספר שחזרתו לארץ בשנות ה- 80 היתה בעקבות הצלחתו של אהוד בנאי עם אלבומו הראשון. שנים לאחר מכן, ביצע סחרוף כמחווה לבנאי את הלהיט הראשון של אהוד בנאי "עיר מקלט" בגרסת כיסוי מרגשת.
כיום הוא אמן מבצע ומפיק מוזיקלי מוצלח שעובד עם אהוד בנאי, רמי פורטיס, הכוכב הלבן שרון רוטר ועוד.
רמי פורטיס רמי פורטיס הוא אחד מהיוצרים המוערכים והבועטים במוזיקה הישראלית. מגיל צעיר היתה המוזיקה חלק מחייו אך רק בצבא, כששירת כחייל קרבי במלחמת יום הכיפורים הבין שמוזיקה עבורו היא יותר מתחביב. בהתחלה ניגן עם חברו ברי סחרוף במרתפים ובבתים של חברים.
כישרונו נחשף לראשונה בהופעות של להקת "תמוז", בה היה עוזר תאורן. אריאל זילבר הזמין אותו לבצע את "אינקובטור" בזמן ההפסקה של ההופעה. בשנת 1975 "אינקובטור" בוצע לדרישות הקהל. באותה שנה הקים את הרכב "זבוב". הופעת הבכורה של ההרכב היתה באולם בית לסין. בשל עוצמת ההופעה שלו הוא כונה "משוגע" ו"פאנקיסט". דמותו הצועקת היתה קשה לעיכול עבור התקשורת השמרנית, אבל פנתה לקהל הצעיר הצמא לאמירה משמעותית. בשנת 1978 הוציא את אלבומו הראשון "פלונטר".
בעקבות התגובות הפושרות ל"פלונטר" ומכירות מועטות, הוא ניסה את מזלו בחו"ל. בחו"ל לא מצא את מקומו. בשנת 1981 לאחר שחזר לארץ חבר פורטיס לאייל "שולץ האיום" דורון. יחד עם נעם זייד הלוי ואיוון מונטיאל ואחר כך עם רונה ורד בסינטיסייזר ודייוויד גרוואי בגיטרה הקימו את להקת "כרומוזום". למרות הצלחה יחסית במועדונים והקלטת מיני אלבום, שיתוף הפעולה לא האריך ימים, והוא סילק את שולץ מההרכב. במקומו הקים את "כרומוזום II" עם ויקי אבימור, רונן בן-טל וחברי כרומוזום המקוריים. ההרכב נשא שמות נוספים ושינה מעט את חבריו, עד שבשנת 1983 הפך ההרכב ללהקת "ז'אן קונפליקט" בה תופף ז'אן ז'ק גולדברג. הלהקה הופיעה בעיקר במועדון הפינגווין והרפרטואר שלה כלל שירים באנגלית ובג'יבריש. "ז'אן קונפליקט" פעלה בצורה לא סדירה עד שנת 1985, אז פרש רשמית מהלהקה ועבר לנגן עם "מינימל קומפקט" באירופה.
כאשר חזר למופע איחוד של "ז'אן קונפליקט" בשנת 1988, החליט לחזור. ניצן זעירא קפץ על המציאה והפיק את האלבום "סיפורים מהקופסא" בשיתוף סחרוף כמפיק מוזיקלי.
שיתוף הפעולה בין פורטיס וסחרוף יצר את האלבום "1900?". האלבום ביסס את פורטיס כאמן בעל הצלחה מסחרית, והוציא אותו מתדמית השוליים. ביטוי לקבלת פורטיס וסחרוף למיינסטרים היה ביצועם לשיר "ואלס עם מתילדה" בשיתוף יהונתן גפן.
מאז המשיך להוציא אלבומים בשיתוף סחרוף ואלבומי סולו. שיתף פעולה עם שלומי ברכה ואף שיחק בסרט. עד היום נחשב פורטיס לאמן חדשני ובועט של המוזיקה הישראלית.
יואב קוטנר יואב קוטנר הוא אחד האנשים המוכרים ביותר בתעשיית המוזיקה הישראלית. הוא יועץ ועורך מוזיקלי ובין השאר היה החוט המקשר בין צעירי ישראל למוזיקה העולמית בשנות ה- 70 וה-80.
עקב תאונת סקי לפני גיוסו, איבד קוטנר את הזיכרון, וחלומו להיות לוחם בסיירת נגנז. כתחליף עשה את שירותו הצבאי בגלי צה"ל כעורך מוזיקלי וקידם השמעת סגנונות מוזיקה שונים מהמקובל בישראל של שנות ה- 70, ביניהם רוק מתקדם. במשך שנים היה שמו שם נרדף למוזיקת שוליים.
במקביל לגלי צה"ל הגיש את פינת המוזיקה בתכנית "זהו זה", ואת התכנית "עד פופ". הוא עמד מאחורי שתי סדרות רוק שתיעדו את הרוק הישראלי. "למרות הכל" ברדיו בשנים 1995-1996 ו"סוף עונת התפוזים" בטלוויזיה בשנת 1998.
הוא ערך את החלק העברי באנציקלופדית המוזיקה באתר מומה. בשנת 2003 היה שותף להקמת ערוץ טלוויזיה המוקדש כולו למוזיקה, מוזיקה 24 ושימש כעורך הראשי. לשם כך עזב את עבודתו בגלי צה"ל.
באוקטובר 2007 עזב את מוזיקה 24 לטובת "רדיו תל-אביב" 102FM
.jpg)
.jpg)
